חקירה: מניות חברות בשווי שוק קטן תלויות בשינויים בריבית לא יותר מאשר חברות גדולות
%20(1).png)
ויאצ'סלב דבורניקוב
Sep 3, 2024בניגוד לדעה הרווחת, מניות של חברות עם שווי שוק קטן אינן רגישות יותר לשינויים בריביות לטווח ארוך מאשר מניות של חברות גדולות. בנוסף, הביצועים של מניות חברות קטנות אינם גרועים יותר בממוצע מאשר של חברות גדולות בתקופות של הידוק המדיניות המוניטרית של הפדרל ריזרב (פד). טענה זו מופיעה במחקר של מארק פנדטי, אסטרטג תיקי השקעות בקבוצת הייעוץ ארמסטרונג, שפורסם גם ב-Journal of Portfolio Management היוקרתי.
אחת הסיבות לכך שמניות של חברות עם שווי שוק קטן נחשבו באופן מסורתי כתלויות יותר ברמת הריביות היא תלותן הגבוהה יותר במימון חיצוני. פנדטי השתמש בנתוני מכון ה-CFA על תשואות חודשיות של מניות, אג"חים ושטרות, וכן על אינפלציה מ-1926 עד 2024, והשווה אותם לנתונים על ריביות אג"חים לטווח ארוך של רוברט שילר.
התברר כי הקורלציה בין תשואות מניות גדולות לשינויים בריביות היא שלילית חלשה (-0.1) ומשמעותית סטטיסטית ברמת 95%. כלומר, יש רק 5% סיכוי שהקורלציה הנצפית (-0.1) התרחשה במקרה. הקורלציה בין מניות של חברות עם שווי שוק קטן לשינויים בריביות אינה משמעותית.
תוצאות אלו נשארות ללא שינוי גם כאשר לוקחים בחשבון את ההשפעה המושהית של שינויים בריביות על פני תקופה אחת ובניתוח רק של עליות בריביות. זה אומר שהכללת השפעות מושהות אפשריות אינה משפיעה על המסקנות העיקריות. פנדטי קיבל תוצאות דומות בניתוח הקורלציה הממוצעת הנעה על פני 60 חודשים.
כפי שמציין פנדטי, מניות של חברות עם שווי שוק קטן אינן מגיבות לשינויים בריביות לטווח ארוך בצורה שונה ממניות של חברות גדולות. בנוסף, כפי שניתן לראות מהטבלאות לעיל, הקשר בין תשואות מניות לריביות לטווח ארוך משתנה ויכול להיות בעל סימן "שגוי" במשך תקופות ארוכות.
כדי לנתח את התלות בריביות לטווח קצר, פנדטי השתמש בבסיס הנתונים של אלן בינדר, אחד הכלכלנים המשפיעים ביותר בעולם וסגן יו"ר הפד לשעבר. בינדר הדגיש 12 פרקים של הידוק המדיניות המוניטרית של הפד בין השנים 1965 ל-2022.
נמצא כי עד תחילת שנות ה-80, בתקופות של הידוק המדיניות המוניטרית של הפד, מניות של חברות עם שווי שוק קטן הציגו ביצועים טובים יותר מאשר מניות של חברות גדולות. אולם מאז, בתקופות של הידוק המדיניות של הפד, חברות עם שווי שוק קטן נוטות להפסיד יותר מאשר להוביל, אך לא בהרבה.
כמו כן, פנדטי השתמש בנתוני מדד התנאים הפיננסיים הלאומי (NFCI) של הבנק הפדרלי של שיקגו (ש לוקח בחשבון יותר מ-100 מדדים), כגון זמינות ההון וריביות על הלוואות. גם במקרה זה לא נמצאה שום הבדל בתגובה של מניות קטנות וגדולות לשינויים במדד התנאים הפיננסיים, כולל עם השהייה.
לכן, מניות של חברות עם שווי שוק קטן אינן מראות רגישות יתר משמעותית לשינויים בריביות. בנוסף, הן מגיבות באופן דומה למניות של חברות עם שווי שוק גדול להעלאת ריביות לטווח קצר, אשר מתרחשת במהלך הידוק המדיניות של הפד, או לשינויים בפעילות בשוק ההון, הנמדדת במדד הרחב של התנאים הפיננסיים.
בטווח הארוך, מניות של חברות עם שווי שוק קטן מפגרות אחרי מניות של חברות גדולות. מאז 1984 - השנה שבה החל חישוב מדד החברות האמריקאיות עם שווי שוק קטן Russell 2000 - התשואה השנתית הממוצעת של Russell 2000 (כולל דיבידנדים) הייתה 8.7%, בעוד ש-S&P 500 (גם עם דיבידנדים) הייתה 11.6% באותה תקופה. במילים אחרות, S&P 500, שבו מיוצגות החברות הגדולות ביותר, מנצח את המדד של החברות הקטנות ביותר בצורה משמעותית, כמעט ב-3 אחוזים. לכן, העובדה ש-Russell 2000 לא מפסיד לו בתקופות מסוימות, אומרת שהוא מפסיד הרבה בתקופות אחרות. מכך נובע שכדאי להשקיע ב-Russell 2000 רק אם עוסקים בתזמון, כלומר לנסות לתזמן השקעות לתחתית השוק ולמכור מניות בציפייה לירידה. השאלה עד כמה קשה לעסוק בתזמון ועד כמה ניתן להצליח בזה היא מאוד שנויה במחלוקת - כנראה שלא, מאשר כן. אבל זה נושא גדול, ואולי נכתוב על כך בנפרד בקרוב.
