קרנות ההלוואה הפרטיות: למה אנו מתיירים

אאוג'ניו קיראו

Oct 3, 2024

הלוואות פרטיות הפכו לאחד הסגמנטים הצומחים ביותר בשוק ההשקעות לאחר המשבר הפיננסי העולמי של 2008. השקעות בקרנות הלוואות פרטיות הפכו למיינסטרים. משקיעים כוללים אותן יותר ויותר בתיקים שלהם, בציפייה לתשואה גבוהה יותר ותנודתיות נמוכה יותר בהשוואה לאג"ח. חברות ניהול גדולות אפילו מתכננות השקת ETF נזילים שמשקיעים בחוב לא סחיר ומיועדים ללקוחות קמעונאיים. עם זאת, מגזר ההלוואות הפרטיות, בניגוד לחוב ציבורי, מורכב הרבה יותר ופחות שקוף.

קרנות הלוואות פרטיות (private debt) לעיתים קרובות מתגלות כמוצרים גרועים בשל חוסר השקיפות של האיכות האמיתית של ההלוואות בתיק, עלותן ושליטת הקרן על הבטוחות, וכן נטיית המנהלים להסתיר בעיות עד הרגע האחרון.

קרנות הלוואות פרטיות, במיוחד לטווח קצר, בדרך כלל מוקמות בנישות שבהן בנקים לא פועלים או עזבו. לרוב זה מנומק בדרישות הקשוחות של באזל לגבי רזרבות. עם זאת, העניין אינו כל כך בבאזל, אלא בבעיות יסודיות של המגזרים (הונאה, חקיקה לא יעילה, חלק גבוה של הוצאות על פעולות). יציאת הבנקים ממגזרי הלוואות ליהלומים או לאמנות מאשרת כי אפילו עבור בנקים הענף מסובך מדי.

התשואה של הלוואות פרטיות לרוב אינה מכסה את הסיכונים, במיוחד כאשר שפע הכסף מוביל להרחבת השוק הנישתי לממדים לא אורגניים עבורו. רק חלק קטן ממנה מגיע למשקיעים. הוצאות תפעוליות גבוהות ועמלות מנהלים הופכות הלוואות כאלה לנמוכות תשואה מדי עבור המשקיעים הסופיים, אשר עם זאת נושאים בכל הסיכון.

השקעות בקרנות כאלה מסוכנות יותר מהשקעות בכלים שוקיים, בשל היעדר ערוצי העברת מידע יעילים בין משקיעים למנהלים, וכן בין המשקיעים עצמם. בעיה זו לא ניתנת לפתרון ללא קבלת גישה מלאה לתיעוד ההלוואות והבטוחות ומידע על תנועת הכספים בתוך הקרן וחברות אחרות בקבוצת חברת הניהול של הקרן. מעקב כזה דומה לפונקציונליות של צוותים בבנקים האחראים על תיק האשראי ומעקב אחר כל המצב של הלווים.

קרנות כאלה מוסדרות בצורה חלשה מאוד, והערכת שווי הבטוחות וההלוואות יכולה להיעשות כפי שנראה לצוות הניהול. לעיתים רחוקות מאוד נתקלנו בקרנות שעושות בזמן כלשהו רזרבות להפסד/הערכה מחדש של הלוואות. ואפילו בקרנות אלו אי אפשר לקבל בהאמנה את הערכת שווי הנכסים שלהן כהוגנת (צודקת).

למנהלים בדרך כלל יש אפשרות לסגור את היציאה מהקרן אפילו ללא מחיקת נכסים, למעשה, להפוך את המשקיעים לבני ערובה (הם יהיו אלו שישלמו את העמלות וההוצאות). אין להם מנגנונים יעילים לשיתוף פעולה של המשקיעים ולקיחת הקרן תחת שליטתם, במיוחד אם בסיס המשקיעים אינו מיוצג על ידי שמות גדולים שיכולים לקדם שיתוף פעולה זה. זה נוגע במידה מסוימת לכל הקרנות, אך לרוב - לקרנות הלוואות פרטיות.

קרנות ישנות יותר ניתן להחשיב כמסוכנות יותר מאשר קרנות שהושקו לאחרונה, שכן בהן מצטברים נכסים בעייתיים. משקיעים, בידיעה זאת, ייצאו מהן במהירות האפשרית - עם הסימנים הראשונים לבעיות. מנהלים, בידיעה על הבעיות, יסגרו את היציאה ברגע שהמשיכות יעלו על סף מסוים, בדרך כלל קטן (באחוזים מהנכסים). כתוצאה מכך, בקרנות כאלה אי אפשר להחזיק חלק גדול כלשהו. ואפילו עם השקעה קטנה בקרן (יחסית לגודלה), הכי חכם לצאת מיד עם הופעת הסימנים הראשונים להחמרת המצב בשווקים שבהם הקרן פועלת, או בקרן עצמה, או כשהתחיל משיכת נכסים שיטתית מהקרן.