נפט ותותחים: מדוע הוצאות צבאיות חדשות לא יעודדו את כלכלת אירופה
אלכסנדר לובנבסקי
Mar 10, 2025בשבוע שעבר גרמניה והאיחוד האירופי הכריזו על הקמת קרנות במאות מיליארדי יורו, שברובן יופנו להוצאות צבאיות. נספר איך המצב הנוכחי של הכספים הציבוריים במדינות אירופה והאם המיליטריזציה יכולה לתת דחיפה משמעותית לכלכלה.
מדוע האג"חים האירופיים ירדו בחדות
בשבוע שעבר שוק האג"חים של האיחוד האירופי חווה מכירה רגישת יתר: ב-5 וב-6 במרץ 2025 התשואות של האג"חים הממשלתיים ל-10 שנים של גרמניה, צרפת ואיטליה, הכלכלות הגדולות באירופה, זינקו בכ-40 נקודות בסיס ביומיים. ביום רביעי החוב הממשלתי הגרמני חווה את היום הגרוע ביותר מאז נפילת חומת ברלין: התשואה של האג"חים הארוכים עלתה ב-30 נקודות בסיס, ל-2.85%.
ירידה חדה כזו במחירי האג"חים הראתה את התגובה העצבנית של המשקיעים להחלטת גרמניה להקל על כללי התקציב המחמירים ולשחרר את ההוצאות הצבאיות והתשתיות מ"בלם החוב". כמו כן, על התוכנית השאפתנית החדשה לחימוש מחדש של האיחוד האירופי ReArm Europe, שהוצגה ב-4 במרץ על ידי נשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין.
על פי התוכנית, מוצע להקצות עד 800 מיליארד יורו לחיזוק הפוטנציאל ההגנתי של האיחוד האירופי ולתמיכה דחופה באוקראינה, שנותרה ללא סיוע אמריקאי. "אם מדינות האיחוד האירופי יעלו את ההוצאות ההגנתיות בממוצע ב-1.5% מהתמ"ג, זה ייצור תקציב נוסף של 650 מיליארד יורו בארבע שנים", אמרה ראש הנציבות האירופית. עוד 150 מיליארד יורו הוצע להקצות כהלוואות של האיחוד האירופי ולהפנות לרכישת מערכות הגנה אווירית, ארטילריה, תחמושת ורחפנים.
הצורך בהגדלת ההוצאות הצבאיות באיחוד האירופי קשור גם לכך שארה"ב ובמיוחד דונלד טראמפ מבקרים את האיחוד האירופי על כך שלא עומד בהתחייבות לנאט"ו להוציא על הגנה לפחות 2% מהתמ"ג. כבר ב-2024 טראמפ, בפנייה למנהיגי מדינות האיחוד האירופי, הצהיר: "לא, אני לא אגן עליכם. יתרה מכך, אני אעודד אותם (הרוסים) לעשות כל מה שהם רוצים. אתם צריכים לשלם. אתם צריכים לשלם את החשבונות שלכם". בינואר 2025 נשיא ארה"ב אף איים להעלות את דרישת ההוצאות על הגנה של חברי נאט"ו ל-5% מהתמ"ג.
מנהיגי מדינות אירופה הצביעו בעד אימוץ התוכנית להגדלת ההוצאות על הגנה בפסגת האיחוד האירופי ב-6 במרץ בבריסל. "לא משנה מה יקרה באוקראינה, עלינו לבנות יכולות הגנה אוטונומיות באירופה", הדגיש נשיא צרפת עמנואל מקרון בסיום הפסגה.
איך מדינות האיחוד האירופי חיות בחוב
תגובת שוקי החוב להכרזה על הוצאות חדשות קשורה לכך שהמשקיעים חוששים מהגדלת הגירעון התקציבי של מדינות אירופה. על פי הסכם מאסטריכט שנחתם ב-1992, החוב הממשלתי במדינות האיחוד האירופי לא צריך לעלות על 60% מהתמ"ג, והגירעון התקציבי לא צריך לעלות על 3% מהתמ"ג. בפועל, כללים אלו הופרו באופן קבוע כתוצאה מהחלטות פוליטיות תקופתיות, כולל כדי להתמודד עם השלכות של משברים גלובליים, מגפות וכו'.
מול סדרת משברים (קודם כל המגפה, אחר כך משבר האנרגיה והצורך להגדיל את ההספקות הצבאיות), האיחוד האירופי הקל משמעותית את המגבלות התקציביות. במרץ 2020 הופעלה general escape clause - סעיף כללי המאפשר זמנית לא לציית למגבלות הגירעון והחוב. אמצעי זה נותר בתוקף עד סוף 2023, ונתן למדינות חופש להגדיל את ההלוואות לתמיכה בכלכלה.
כתוצאה מכך הגירעונות התקציביים זינקו: הגירעון הממוצע בגוש האירו הגיע ל-7% מהתמ"ג בשנת המגפה 2020, ובשנים 2021–2022 נותר מעל 3–4% מהתמ"ג. לשם השוואה: בשנים שלפני המשבר הגירעון התקציבי במדינות גוש האירו בדרך כלל לא עלה על 1% מהתמ"ג, ובמספר מדינות, כמו גרמניה, היה עודף. מספר מדינות סיימו את שנת 2023 עם גירעונות משמעותית מעל 3%. כך, באיטליה זה היה 7.2% מהתמ"ג, בצרפת - 4.7–4.9%, בספרד - 4%, בהונגריה - 6.7%, ברומניה - 6.5%.
הגידול בגירעונות קשור לכך שההוצאות הממשלתיות גדלו משמעותית. על פי נתוני יורוסטט, ההוצאות הממשלתיות הכוללות של גוש האירו בשנים 2022–2023 נשמרו ברמה של 49–50% מהתמ"ג, בעוד שבתקופה שלפני המגפה (2013–2019) נתון זה ירד בהדרגה ל-46% מהתמ"ג. כך, הממשלה כעת "מחלוקת מחדש" כמעט חצי מהתמ"ג הכולל - זה מעל המגמה ארוכת הטווח. הסיבה - אמצעי חירום רחבי היקף: בשנים 2020–2021 הרשויות מימנו תוכניות תמיכה לעסקים ואוכלוסייה (סגרים, רפואה, חיסונים), ובשנת 2022 - פיצויים בעקבות עליית מחירי האנרגיה כתוצאה מהפחתת ההספקות מרוסיה.
בנוסף, הושק קרן התאוששות כלל-אירופית חסרת תקדים באותה עת NextGenerationEU בסך 750 מיליארד יורו, שאפשרה למדינות למשוך משאבים נוספים להשקעות, שוות ערך ל-5–6% מהתמ"ג של האיחוד האירופי. כל זה הרחיב זמנית את המגבלות התקציביות - חובות שהיו נחשבים בעבר מאיימים הפכו למקובלים. לדוגמה, גרמניה בשנת 2022 משכה 200 מיליארד יורו של חוב חדש, מחציתם - עבור קרן מיוחדת להגנה והוצאות הקשורות למלחמה. זה למעשה הכפיל את היקף ההלוואות המתוכנן במקור לשנה. קפיצה זו הייתה חריגה מ"בלם החוב" הגרמני והראתה שאפילו המדינות השמרניות ביותר מבחינה פיסקלית מוכנות לצאת זמנית מהמגבלות הקודמות עבור הוצאות חירום.
-1600x1016.webp)
לא צריך להתפלא שבשל כל אמצעי התמריץ, בסוף הרבעון השלישי של 2024 החוב הממשלתי של מדינות האיחוד האירופי הגיע ל-81.5% מהתמ"ג, מה שעולה משמעותית על סף ה-60% של הסכמי מאסטריכט ונשאר מעל הרמה שלפני המגפה (כ-79% מהתמ"ג בשנת 2019). עם זאת, המצב משתנה באופן משמעותי בין המדינות המשתתפות: גרמניה, שהיא מסורתית ממושמעת, שומרת על חוב ברמה של 62% מהתמ"ג, בעוד שצרפת (112%), איטליה (135%) וספרד (108%) יש להן עומס חוב הרבה יותר גבוה. במיוחד בולטת יוון, שחובה ב-158% מהתמ"ג נשאר הגבוה ביותר באיחוד האירופי, למרות שזה נמוך משמעותית מהשיא של 207%, שהושג בשנת 2020. לאחר הרה-ארגון של 2011, תנאי ההלוואות של יוון הרבה יותר קלים מאשר של איטליה, שנאלצת כל הזמן למחזר את הלוואותיה בתנאי השוק. השאלה המרכזית נותרת כיצד הכלכלות הגדולות ביותר של האיחוד האירופי מתכוונות להוריד את רמת החוב הממשלתי בעתיד בתנאי הוצאות חדשות על הגנה, מבלי לעורר גידול נוסף בגירעונות והגדלת עלות השירות.
מדוע הוצאות צבאיות אינן יעילות לכלכלה
עם ההקלה על "בלם החוב" בגרמניה היו קשורות התקוות העיקריות של המשקיעים לצמיחת הכלכלה של המדינה לקראת תחילת עבודתו של הפרלמנט החדש. אכן, הגידול בהוצאות הממשלתיות על הגנה משפיע באופן ממריץ על הכלכלה בטווח הקצר. רכישות ממשלתיות של נשק, תשתיות צבאיות ומשכורות של עובדי מערכת ההגנה מעלים ישירות את הביקוש הכולל. כך, הוצאות ההגנה הנוספות תורמות לצמיחת התמ"ג בטווח הקצר בזכות האפקט המולטי-פליקטיבי של ההוצאות הממשלתיות. כלכלנים מעריכים את המולטי-פליקטור של הוצאות צבאיות בכ-0.5–0.7, כלומר הגדלת ההוצאות ההגנתיות ב-1% מהתמ"ג יכולה להוסיף כ-0.5–0.7% לתמ"ג במהלך מספר שנים. עם זאת, דחיפה זו היא בעיקר חד-פעמית וסביר שתתחיל להיחלש ברגע שההוצאות יתייצבו ברמה החדשה.
בטווח הבינוני והארוך, הגברת התקציבים הצבאיים נושאת סיכונים לצמיחה בת קיימא. ההבדל העיקרי של הוצאות צבאיות הוא היעדר תשואה ישירה בצורה של העלאת הפרודוקטיביות של הכלכלה, אם אין בה עודף עצום של כוח עבודה ויכולות ייצור חופשיות, כמו בארה"ב לפני מלחמת העולם השנייה. הכספים שמוצאים על טנקים, מטוסים ותחמושת אינם יוצרים הכנסה חדשה או תשתית שתגדיל את הפוטנציאל לצמיחת התמ"ג. בניגוד להשקעות בחינוך, תחבורה או טכנולוגיה, רכישות צבאיות אינן מייצרות תועלת כלכלית עתידית (התועלת שלהן היא ביטחון, שקשה למדוד בתמ"ג).
על פי נתוני מחקרים, הגדלת ההוצאות הצבאיות ב-1% מהתמ"ג יכולה להוביל להאטה בקצב הצמיחה עד 9 נקודות אחוז במצטבר במשך 20 שנה. הסיבה היא אפקט הדחיקה: משאבים (הון, עבודה) המועסקים בהגנה נלקחים מהענפים הפרודוקטיביים ביותר. על הממשלה להעלות מיסים או להגדיל הלוואות כדי לממן את הצבא. העלאת מיסים מפחיתה השקעות פרטיות, והגידול בחוב מגדיל את ההוצאות על שירות ואת הפרמיות על סיכון ההשקעות. בנוסף, בתנאים שווים, עומס צבאי גבוה מוביל לכך שבכלכלה יורדת הצבירה של הון בסיסי - נכסים ארוכי טווח המהווים את הבסיס של הכלכלה. זה כולל יכולות ייצור, תשתיות תחבורה ואנרגיה, ציוד טכנולוגי מתקדם, וגם הון אינטלקטואלי, כולל השקעות במדע וחינוך. מחקר של RAND מראה: עדיפות להוצאות הגנה על חשבון צמצום השקעות בתשתיות "פוגעת בצמיחה הכלכלית, ולכן גם במשאבים הזמינים להגנה בעתיד". כך, מיליטריזציה גבוהה מדי של הכלכלה יכולה להחליש את הבסיסים הפונדמנטליים שלה - טכנולוגיות והון, כולל הון אנושי.
